חמשת דרכי הלמוד – אורות הקודש, כרך א,חכמת הקודש, פרק נז – אלדד פרי

אלדד פרי

חמישה פרצופים

ראינו בפרק שעבר כי הרב לא מזכיר במפורש את עשר הספירות, אולם לא ניתן לנתק בין דבריו לעשר הספירות. בפרק זה הרב מזכיר בפירוש את חמשת הפרצופים, אולם הם נראים כפרט מתוך כלל גדול יותר. בסוף הפרק מזכיר הרב במפורש את חמשת חלקי הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, את חמשת הפרצופים (אריך אנפין, אבא, אימא, זעיר אנפין ונוקבא)ואת חמשת העולמות (אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה). הרב אומר שהן החיים הרוחניים בכללותם והן החיים המעשיים פועלים לפי חלוקה זו. חלוקה זו תקפה לתורה ועל כן היא מחולקת לחמישה חלקים, אך היא קיימת גם בעבודה, בהדרכה ובתפילה.

כפי שאמרנו לא אחת, כל כתבי האר"י ז"ל הם משל. כמו כל דיבור חיובי אודות האור האלוהי, או כל תיאור בתורה אודות ה' יתברך, הכל דרך משל, כדי לשבר (יש מי שיאמר: לסבר) את האזן.

דברי הרב, הם נמשל לדברי האר"י ז"ל וייתר המקובלים.

דרכי הלימוד

גם בפרק זה, כמו בפרק הקודם, הרב הולך מלמטה למעלה. הדרך הראשונה ללימוד היא "שיטה". תודעת האדם קולטת נתונים מיום היוולדו ולצד איסוף החושים, הרגשות, ההרגשות, התובנות וכדו', מסגל האדם לעצמו דרך חשיבה ייחודית. מכיוון שאנו יצורים חברתיים, במהלך התפתחותו של האדם, הוא מרגיל את עצמו "להתיישר" עם הזרם המרכזי בחברה, באופן החשיבה והניתוח הלוגי. בעולם המערבי ובדתות השונות מלמדים את האדם גם אודות גבול מחשבתו ואיזו מחשבה היא לגיטימית או אינה לגיטימית.

בשל כך נמצא האדם בדואליות מתמדת. מן הצד האחד הוא מכיל את הסובייקטיביות המחשבתית שלו, אותה איש מבלעדיו לא יודע ואיש לא יוכל להכיל. מאידך, ישנה את המחשבה האובייקטיבית, המקובלת אצל בני האדם והיא משותפת לחברה בה חי האדם.

הסובייקטיביות המחשבתית יוצרת גישה שונה בין אדם לאדם. כל עוד הגישה הזו בתחום הנורמה החברתית המקובלת (נורמה זו משתנה בין חברה לחברה ובין תקופה לתקופה) הרי שלאדם יש "שיטה" משלו. שיטתו היא ביטוי לאופן בו הוא "מבין" את הדברים.

נמצא כי ה"שיטה" היא דרך הלימוד הכי קרובה למחשבה המקורית, השורשית, נטולת הגבול. מן הצד השני, היא סובייקטיבית מספיק כדי שלא תהיה משותפת לכלל. על כן, "אין הלכה כשיטה" (סוכה, ז, ע"ב).

"ריהטא", ובעברית "ריצה", היא כבר דרך לימוד אובייקטיבית. האדם לומד דברים שאמרו אחרים אולם בריצה. הוא יקבל מושג כללי אודות הנלמד, אולם הוא לא יירד לפרטים. חלק משמעותי מהנאמר כלל לא ייצרב בזיכרונו, אולם גם ללימוד כזה יש ערך.

"גירסא", היא כבר דרך לימוד במסגרתה האדם מבין את כל הנלמד, אולם ללא עומק, רק בצד הפשוט שבו.

"לימוד", הוא כבר דרך לימוד במסגרתה יורד האדם לעומקו של עניין ומבין אותו כהלכה.

"עיון", הוא כבר הרחבת החומר הנלמד למחוזות שונים, הסתכלות באספקטים נוספים שלא נכללו בחומר הנלמד והוא דרך הלימוד הגבוהה ביותר.

חלוקה זו מופיעה ברבדים רבים בחיים וזו הסיבה שהפרצופים העליונים, המבטאים את ההופעה הזכה והמקורית של המציאות הארצית, מחולקים בחלוקה זו.


 עוד על הרב קוק


"לחמשה חלקים מוכרח עסק הלימוד להתחלק. א', שיטה, ב', ריהטא, ג'. גירסא, ד', לימוד, ה', עיון. שיטה, היא שיטה מחשבית, בלא הגבלה, בלא ערך קצוב, הכל לפי גודל הרעיון. לפי אומץ השכל, ולפי חריפות הבינה, עם זיכוך כח הדמיון ועומק הרגש, והיא מקפלת בקרבה ענינים לאין חקר, דנה עליהם בסקירה מהירה, לא יאומן כי יסופר, מעלה פנינים מזהירות מקרקעות ימים, מגלה אוצרות חושך ומטמוני מסתרים. ריהטא, היא מין גירסא במרוצה גדולה, ברפרוף על הענינים, כמה שאפשר לקלוט, רק שהרבה ענינים יעברו דרך הפה והמחשבה, ולפעמים מדלגים איזה תיבות וענינים וקולטים אותם דרך המחשבה, מעשרים בזה את הידיעה בעושר כמותי, ומעודדים את חיי הרוח וחפץ של גדלות ורוחב התפשטות. גירסא, היא כבר מוגבלת, לדעת את הפשוט, בלא עיון ובירור, מ"מ הרצאת הענין באה בהגבלה, ובמהירות האפשרית. הלימוד, הולך במתינות ומלבן את הענין בהגבלתו המקומית יפה, והעיון כבר מתפשט הוא, יחד עם העמקתו המקומית, בהרחבה מענין לענין, מקושר הוא עם הגבלתו, ומרוכס עם יתר הענפים ברכיסה פנימית. יש לכל אלה סעיפים וענפים מרובים.

 ודוגמת חמשת הדרכים שבתורה, יש כמותם בעבודה, בהדרכה ובתפלה.

והחיים הרוחניים בכללותם מתפשטים ע"פ חלוקה מוטבעת זו, וגם החיים המעשיים הנם בערך זה מסומנים. חמשה חומשי תורה, חמשה ספרי תהלים, וחמשה ברכי נפשי. חמשה חלקי הנשמה, נפש רוח נשמה חיה יחידה, וחמשת הפרצופים הסודיים, וחמשת העולמות, הנם עולים בחוברת עם הדרכה זו, הלימודית. והמעשית".


קראו עוד על אורות הקודש