על 'קובץ מאמרים'

הרב יוחנן פריד

בראשית שנת תרצ"א (1931) החל להופיע שבועון חרדי בלתי-מפלגתי אשר הקפיד על מסורת ישראל מתוך מגמה לאומית ברורה.

שם העיתון היה  "היסוד" ובכותרת המשנה שלו נכתב "שבועון לענייני החיים הספרות והנוער". שם העיתון  נלקח משמה המיוחד שלמשפחת העורך ר' ישראל חבס אשר נולד באליטא שבליטא והוא בן משפחת "היסו"ד" (נוטריקון: יהודה ספרא ודיינא!) האיש היה סוחר בהיקפים גדולים, חובב ציון ומעסקני היישוב הישן בירושלים ובתל-אביב ההולכת ונבנית.

אכן, דמותו ואישיותו הייחודיים של ר' ישראל חבס – ראויים לתיאור ביוגרפי מפורט ונפרד. כאמור, היה זה איש מורם מעם, עסקן רב פעלים, בוגרן של מיטב ישיבות ליטא ותלמיד מובהק של הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה") .  (ייזכר כאן בסוגריים כי בתו הייתה הסופרת ברכה חבס, אשר בעלה, דוד הכהן, היה ממנהיגי היישוב טרום המדינה, חבר כנסת מראשי מפא"י ושגרירה הראשון של ישראל בבורמה…!)

בשורות אלו – הכוונה היא להתמקד דווקא באחד ממפעליו והוא השבועון "היסוד”. מרן הרב ור’ ישראל חבס מצאו שפה משותפת בדברים רבים. ניתן לומר באופן מוחלט וברור כי עקב הקרבה ביניהם והקשר הרעיוני-תורני לא ייפלא מה ראה מרן הרב זצ"ל לפרסם באופן שיטתי ורצוף מאמרים בעיתון זה. לדידו, היה זה שופר שראוי לפנות דרכו אל הציבור הרחב, אותו ציבור קוראים שאינו מסתפק דווקא בבמות תורניות מובהקות בסגנונן ובתוכנן, אלא קורא גם ב'עיתונות'…

ר' ישראל שימש במשך למעלה מ- 25 שנה חבר הנהלת הקהילה בתל אביב, היה סגן ראש העיר,  יוזמם מקימם ומפעילם של מוסדות תורניים, ישיבות ובתי כנסת ומרצה-מורה פעיל ביותר.

פעילותו הרוחנית ויחסיו עם מרן הרב זצ"ל הגיעו לפסגה מיוחדת בט"ו בחודשאדר א' שנת תרצ"ה – יום בו הוענקה ביוזמתו למרן הראי"ה קוק זצ"ל אזרחות כבוד של העיר תל אביב. הייתה זו הופעתו הפומבית-ציבורית האחרונה של מרן הרב זצ"ל. אחריה – בשובו לירושלים נפל למשכב, חולה ותשוש, עד היום המר – יום הסתלקותו לגנזי מרומים, בראשית חודש אלול  של אותה שנה. (ר' ישראל הוא המפרסם בקובץ המדובר את 'תמצית דברי רבנו' באותו טקס רב-רושם והסיבה מובנת…) 

מעט צרי ונחמה

פטירתו של הרב, הכתה בהלם וביגון שדרות רחבות בציבור, צער ושבר בבתים ובחוצות הערים ובהתיישבות הקהל הרחב חש כצאן ללא רועה , וכמעט מאן להינחם.

בבקשו לתת מעט צרי ונחמה, יוזם ר' ישראל ומפרסם, לקראת יום השלושים לפטירת מרן הרב חוברת מכובדת ונאה ביותר בשם  'קובץ  מאמרים'. חוברת-ספרון זה יוצאת לאור על ידו , והיא כוללת את כל מאמרי הרב אשר הופיעו  בעיתונו  בשנים תרצ"ב-תרצ"ה (1932-35).

קשת הנושאים, בח"י המאמרים, יסודות ההגות העקביים וההתייחסות הרצינית והמעמיקה המתבטאת  בהם, מקיפה את כל מעגלי השנה והחיים של היחיד והכלל.

המאמרים – מעשירים את העולם החווייתי והאמוני של קוראיהם-לומדיהם, וכשם שבעת הופעתם בשלוש השנים תרצ"ב-תרצ"ה – כן בהיותם מקובצים לזכרו ביום השלושים להסתלקותו, השפעתם והשראתם נפלאים.

הקובץ פותח בשירו הייחודי של מרן הרב זצ"ל בשם "לחשי ההויה" ובו המשפט המוכר:"תלחש לי סודההווייה:  חיים לי יש קח נא קח וכו' (השיר נתפרסם  ביפו בכתב העת 'התרבות הישראלית' בשנת תרע"ג) ולאחר המאמרים חותמים את הקובץ קטעים מתוך פרשנות הרב לאגדות חז"ל למסכת שבת המלוקטות ב'עין יעקב' – אשר נודעו לימים והפכו לספרו "עין איה" –  וחלקם אז עדיין ספונים בכת"י.

מפליא להבחין ולראות, כיצד השכיל ר' ישראל העסקן-העורך רב-התושיה לשרטט דווקא באמצעות קובץ זה את דמותו של מרן הרב זצ"ל:

במחברת – חברו יחדיו, וקשורים הם זה בזה – מאמרי מרן הרב זצ"ל 'הפובליציסט' המוכיח והעומד בשער, עם  הדרשן הגדול בתורה, המשורר וההוגה, הפורט על נימי הדעת, הרגש והלב.

קדוש ישראל, גאון ההלכה והאגדה, המפליא בהוראתם ולימודם, הרועה הנאמן  והמוליך עמו בכל עת ובכל שעה – אל כולם – פונים ומאירים משנתו ואישיותו של  מרן הרב זצ"ל כבחייו – כך גם אחרי הסתלקותו.

באותו נושא או מאת אותו מחבר