עשרת עסקי המחשבה – אורות הקודש, כרך א – אלדד פרי

אלדד פרי

עשר ספירות

המונח ספירה מוזכר לראשונה בספר יצירה. אנו יוצאים מנקודת הנחה כי מחבר ספר יצירה הוא לכל המאוחר רבי עקיבא (ויש מי שייחס אותו לאדם הראשון ובספר שלפנינו הוא מיוחס לאברהם אבינו).

גם בספרות המדרשית מוזכרות הספירות. כך למשל במדרש רבה נאמר:

"כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁנִּבְרָא בָּהֶם הָעוֹלָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה"(מדרש רבה פרשת נשא פרק י"ד אות י"ב).

במקרא, בולטות הספירות בשמן (שבע הספירות התחתונות) בפסוקים הנקראים בכל תפילת שחרית והמובאים בספר דברי הימים:

"וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל… לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה (חסד) וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל (יסוד) בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה (מלכות) וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ"(דברי הימים א', כ"ט, י'-י"א).

אף על פי שפרק זה מפרט את השקפתו הכללית של מרן הרב זצ"ל אודות הספירות, אין זה המקום לדון בעניין הספירות לעומק, שכן דיון זה עתיד להגיע אודות כל ספירה בנפרד בהמשך (וכבר התייחסנו לספירת הבינה ולספירת ההוד בגיליונות קודמים).

לענייננו חשוב רק לזכור כי הספירות הן עניין עתיק יומין ביהדות ועל אף שהעיסוק בהן לא היה בנגלה, הרי שהן נרמזות בתורה, מפורטת בכתובים ומוזכרות לא מעט בכתבי התנאים והאמוראים.

כאמור, הפרק שלפנינו הוא תרגום קצר לאפיון הספירות בשפה גלויה:

"צריכים לחלק את עסקי המחשבה לחלקים מיוחדים. הא', שינון הרעיונות והרגשות הידועים מכבר, ב', זיכוכם וברורם, ג', סידורם ויחושם זה לזה בצורה הגונה, ד', הוספת חידוש על כל אחד מהם, ה', הוספת הארה כללית על העולה מקיבוץ כולם יחד, ו', הוספות רעיונות ורגשות חדשים ממקור הדעה והרגש, ז, חיבור ההוספה עם האצור מכבר, ח', הופעות חדשות שנולדות מהחיבור, ט', התעלות רוחנית עליונה היוצאת מכללות ההופעות כולן, י', השקפת עולם שלמה, הבאה מכל הגורמים הרוחניים הללו כאחד".

מבנה הספירות

כדי להבין את דברי הרב נקדים הקדמה קצרה.

חלוקת הספירות שונה אם מתחילים מספירת ה'כתר', אז, ה'דעת' לא נספרת. אולם כשמתחילים מספירת ה'חכמה' אז ספירת ה'כתר' לא נספרתוה'דעת' נספרת במקומה למניין עשר הספירות.

זאת ועוד, הספירות מחולקות לקווים, ימין שמאל ואמצע, בצורה של הניקוד סגול. חכמה מימין, בינה משמאל ודעת באמצע מתחת לשתיהן (שלושת הספירות הללו מוכרות בשם הקיצור: חב"ד). כך גם עומדות הספירות: חסד, גבורה ותפארת (ובקיצור: חג"ת) מתחת לחב"ד. מתחת לחג"ת מופיעות באותה צורה הספירות נצח הוד יסוד (ובקיצור: נה"י). מתחת לכל, בקו האמצעי עומדת המלכות.

התרשים נראה כך:

                                                כתר

                             חכמה                              בינה

                                                דעת

 

                             חסד                                גבורה

                                            תפארת

 

                             נצח                                 הוד

                                                יסוד

 

                                              מלכות

כפי שאנו רואים הקו הימני בנוי מהספירות: חכמה, חסד, נצח (ובקיצור: חח"ן). הקו השמאלי מהספירות: בינה, גבורה, הוד (ובקיצור: בג"ה) והקו האמצעי בנוי מהספירות דעת, תפארת, יסוד (ובקיצור דת"י).

המשותף לספירות שבקו הימני הוא שהן בצד החסד. הספירות שבצד שמאל הן בקו הגבורה והספירות האמצעיות הן המיזוג שבין חסד וגבורה, המכונה רחמים.


אולי יעניין אותך לקרוא על אורות אברהם


ממלכות עד חכמה

דברי הרב בפרק זה אודות הספירות הם לשון גלויה אודות דברים נסתרים ועמוקים, מלמטה למעלה, היינו מספירת המלכות, עד ספירת החכמה. כנראה שהסיבה שהרב הנזיר מביא את הפרק הזה כאן היא האמור בפרק הקודם אודות "אור ישר ואור חוזר". התיאור של הרב פה, מלמטה למעלה, איננו שגרתי ומתאים לאור החוזר.

ביאור קצר לדברי הרב:

א', שינון הרעיונות והרגשות הידועים מכבר–כל שפע הספירות מתנקז אל ספירת המלכות. המלכות מקבלת את האור מהספירות העליונות, כמו שהכלי מקבל את תוכנו. הכלי הראשון שנוצר בעולמות העליונים משול לאותיות. האותיות מגבילות את האור ומצמצמות אותו למשמעות שהן יודעות לבטא בלבד. על כן מכונה המלכות – פה ("מלכות- פה, תורה שבעל פה קרינן לה", פתיחת אליהו). החיבור הדומיננטי למלכות הוא על ידי שינון, השימוש בפה.

ב', זיכוכם וברורם–ספירת היסוד דומה למלכות בזה שגם היא מקבלת את כל השפע מהספירות שמעליה ותפקידה הוא, העברת השפע למלכות. להבדיל מהמלכות שאין לה משלה כלום, ליסוד יש את התכונה של הכנת כל האורות יחד, לשם העברתם למלכות. אם תרצו, היסוד מקבל כל אור בנפרד והופך אותם לאור אחד הכלול מכולם יחד. אולם, בעת קבלתם עדיין ניתן להבחין בכל אור בייחודיותו. לכן, כשאנו עולים מלמטה למעלה, מן המלכות ליסוד, בטרם נעלה אל ספירת ההוד, נוכל לזכך ולברר את כל האורות ולשייך אותם למקורם.

 ג', סידורם ויחושם זה לזה בצורה הגונה–הספירות שבצד שמאל הן מצד הגבורה. הגבורה מצמצמת את השפע הבא מהצד הימני כדי להתאימו למקבל. אם המקבל היה מקבל את כל השפע שמעבירות ספירות החסד (קראו עוד על חסד ואמת), הכלי שלו היה נשבר. יש צורך לסנן ולרכז רק את השפע שהכלי יכול לקלוט. משל למה הדבר דומה? לכוס יין דקה. באם נמזוג לתוכה יין בעדינות, ניתן יהא למלא אותה על פי ייעודה. באם נשים אותה מתחת לזרם מים חזק, היא תתמלא רק שליש עד מחצית מתכולתה. באם ננסה למלא אותה באמצעות זרנוק של כיבוי אש, היא תישבר. ספירת ההוד נמצאת בצד שמאל, אך מכיוון שלפניה פעלה כבר ספרת הגבורה, הרי שהיא גבורה חלשה יותר ועל כן עבודתה זוכה גם ליופי, ומכאן שמה: הוד.

 ד', הוספת חידוש על כל אחד מהם–ספירת נצח נמצאת בימין. נצח מלשון לנצח בקרב. ספירות צד ימין מוסיפות על מה שהן קיבלו. דרכו של החסד להוסיף חסד.

 ה', הוספת הארה כללית על העולה מקיבוץ כולם יחד–התפארת מרכזת את השפע שנתקבל מהחסד והגבורה. התפארת גם מכונה הגוף של כל הספירות ("תפארת – גופא", פתיחת אליהו).כולם מתקבצים ומתחברים בספירה זו שנמצאת באמצע הבניין.

 ו', הוספות רעיונות ורגשות חדשים ממקור הדעה והרגש–ספירת הגבורה באה לצמצם, אך מכיוון שהיא גבוה מההוד, הצמצום שלה הוא על דרך ההוספה. הוספה מספירת הדעת שנמצאת מעליה ורגש חדש, שיש בו לצמצם את מה שמעביר החסד ואין בידי התחתונים לקבל.

 ז, חיבור ההוספה עם האצור מכבר–החסד כפי שאמרנו על הקו הימני מוסיף והולך.

 ח', הופעות חדשות שנולדות מהחיבור–זו ספירת הדעת המחברת את החכמה והבינה.

 ט', התעלות רוחנית עליונה היוצאת מכללות ההופעות כולן–הבינה היא הצמצום הראשון בקו שמאל, רק לאחר הכנסת השפע הבא מהחכמה למסגרת, ניתן לחוות את החוויה הרוחנית העליונה ביותר בבריאה. לא פלא שהספירה הזו מכונה על ידי האר"י ז"ל – אימא. המפגש הראשון של כל יצור הוא עם אמו.

 י', השקפת עולם שלמה, הבאה מכל הגורמים הרוחניים הללו כאחד –צריך לזכור שהרב מדבר פה בעלייה מלמטה למעלה. המצב הוא בעצם הפוך. ספירת החכמה היא הספירה הכוללת את הכל וממנה מתפשט האור למטה. מאחר והרב מדבר על עלייה של האדם מלמטה למעלה, כי אז, התמונה היא שהחכמה "באה" מכל הספירות התחתונות יחד. אין זה אלא מליצה. הלשון הזו שלחה אותי בקריאה הראשונה שמדובר בסדר הפוך וכאן מדבר הרב על המלכות, שהיא זו שמכילה את כל האורות שמעליה. אך לאחר עיון התברר לי מדוע הזהר קורא לעיתים למלכות "חכמה תתאה", החכמה התחתונה. יש צד דומה ביניהן.


כתבה מצויינת על אהבת האדם